פסק-דין בתיק ע"פ 3427/13

השופט ח' מלצר:

1.             לפנינו ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן-הנשיא, השופט ת' כתילי), ב-ת"פ 20369-02-12, בתאריך 24.04.2013.

           להלן אביא בקצרה את הנתונים הצריכים להכרעה.

2.             המערער הורשע על-יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן - המקימות עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

3.             הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, ובית המשפט המחוזי הנכבד גזר על המערער עונש של 6 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך 3 שנים כל עבירת אלימות מסוג פשע. כן נדרש המערער לפצות את המתלונן בסכום של 500 ש"ח.

4.             כתב האישום המתוקן, שבגינו הורשע המערער, מתאר מסכת עובדתית, שלפיה בלילה שבין ה-20.11.2010 לבין ה-21.11.2010, בסמוך לבית זרזיר (בכניסה לעיאדאת), המערער, ביחד עם שני אחיו, מוחמד בן פלאח היב ואדם בן פלאח היב (להלן: מוחמד ו-אדם, בהתאמה), היכו את המתלונן באופן שגרם לחבלה באפו ולשפשופים בשפתיו, ובכך גרמו לו, בצוותא חדא, לחבלה של ממש, כל זאת על רקע סכסוך ששרר באותה עת בין המערער ואחיו לבין המתלונן.

5.             גם אחיו של המערער, מוחמד, הודה במסגרת הסדר טיעון והורשע ביחד עם המערער במסגרת הכרעת דין אחת. גם דינו של מוחמד נגזר במסגרת אותו גזר-דין שניתן נגד המערער, והושתו עליו 6 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות ו-6 חודשי מאסר על תנאי (בתנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע במשך 3 שנים). גם מוחמד נדרש לפצות את המתלונן בסך של 500 ש"ח. זה המקום לציין כי גם האח מוחמד הגיש ערעור על חומרת עונשו, אשר קבוע לדיון בפני בית משפט זה. עניינו של אדם, האח הנוסף שלקח חלק בתקיפה - הופרד מעניינם של המערער ומוחמד, והוא נשלח לבדיקה פסיכיאטרית לבדיקת כשירותו לעמוד לדין.

טענות המערער

6.             בא-כח המערער טען בנימוקי הערעור שהגיש מספר טענות עליהן חזר גם בדיון שהתקיים בפנינו, וגרס כדלקמן:

א.             נפלו כשלים באופן הייצוג של המערער בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר הביאו להשתת עונש חמור יתר על המידה על המערער: לשיטת בא-כח המערער, הייצוג שסיפק למערער בא-הכח שייצג אותו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד (להלן: בא-הכח הראשון) - היה בלתי-הולם והביא לפגיעה בזכותו של המערער להליך הוגן. בהקשר זה מבקש בא-כח המערער להסתמך על דבריו של בית המשפט המחוזי הנכבד בגזר-הדין, אשר ביקר את התנהלותו של בא-הכח הראשון, באמרו כך: "הודעתו של עו"ד לידאוי [בא-הכח הראשון - ח"מ] בשם הנאשם 1 [המערער כאן - ח"מ], אינה בגדר התייחסות מספקת וראויה לנסיבות ביצוע העבירה, לנסיבות האישיות של נאשם 1, לשיקולי הענישה הראויים, למתחם העונש ההולם בענייננו, ולטיעוניה של המאשימה באשר לכל אלה...". בא-כח המערער קובל על כך שחרף התרשמותו זו של בית המשפט המחוזי הנכבד לגבי רמת הייצוג הבלתי מספקת שהוענקה למערער - הוא נמנע מלבקש הבהרות, או השלמות לטיעונים לעונש, או מלהפנות את המערער לקבלת תסקיר מבחן. בא-כח המערער מדגיש בהקשר זה עוד כי פנה, כמצוות הפסיקה, במספר הזדמנויות ובמספר דרכי התקשרות לעורך-הדין לידאוי (בא-הכח הראשון) על מנת לקבל את התייחסותו לכשלים הנטענים בייצוג, אך לא נענה.

ב.             הפער בין העונש שהושת על המערער לבין זה שהושת על אחיו מוחמד מהווה פגיעה בעקרון אחידות הענישה ומחייב את הפחתת העונש שנגזר על המערער: לגישת בא-כח המערער, מאחר שחלקו של כל אחד מהאחים בביצוע העבירה היה זהה - הרי שלא ניתן להסכין לפער בין העונשים שהוטלו על המערער ועל אחיו, מוחמד - כאשר המערער נידון לעונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח, בעוד מוחמד, אחיו, נידון לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. בא-כח המערער סבור כי מקורו של פער זה הוא באותו כשל בייצוג. עוד מציין בא-כח המערער כי גם ההבדלים הקיימים בעברם הפלילי של שני האחים - אין בהם כדי להצדיק את הפער הנ"ל בענישה, וכי ממילא עברו הפלילי של המערער, לשיטת סניגורו - איננו מכביד.

ג.              מתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד חורג, בנסיבות המקרה שלפנינו, ממדיניות הענישה הנהוגה: בא-כח המערער טוען כי נסיבות ביצוע העבירה, כפי שתוארו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, הן קלות, ולפיכך נדרש היה לקבוע מתחם ענישה נמוך בהרבה מזה שנקבע בפועל, המשתרע בין מאסר מותנה בלבד לבין מאסר בפועל בן מספר חודשים ספורים.

ד.             בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שלא ייחס משקל להתמשכות ההליכים ולא ייחס משקל מספיק להודיית המערער: בא-כח המערער טוען כי העובדה שחלפו כשנתיים ושלושה חודשים ממועד האירוע, מושא כתב האישום, ועד לגזירת דינו של המערער - יש בה משום עינוי דין, שצריך היה להביא להקלה משמעותית במשך המאסר שהושת על המערער. בהקשר זה מדגיש בא-כח המערער כי לשיטתו אין למערער יד בהתמשכות ההליכים, שכן הם נבעו מהתנהלות רשויות התביעה, אשר הגישו בתחילה את כתב האישום לבית המשפט השלום ורק לאחר מכן "משכו" אותו והגישו אותו מחדש לבית המשפט המחוזי. כן טוען בא-כח המערער שבית המשפט המחוזי הנכבד לא ייחס את המשקל הראוי להודיית המערער, כפי שמקובל בפסיקה.

ה.             בין המערער ומשפחת המתלונן הושגה "סולחה": בדיון שהתקיים בפנינו הוסיף בא-כח המערער כי הושגה "סולחה" בין המערער לבין משפחת המתלונן. לשיטתו הדבר צריך להוות שיקול נוסף לקולא במקרה שלפנינו.

עמדת המשיבה

7.             באת-כח המשיבה התייחסה בדיון שהתקיים בפנינו לטענות המערער. לעמדתה לא נפל כל פגם בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. בנוגע לכשל בייצוג היא ציינה כי בית-המשפט המחוזי הנכבד היה מודע לכך ונתן דעתו לנתון זה, ולשיטתה התוצאה ממילא לא היתה משתנה גם אם המערער היה מקבל ייצוג משפטי ברמה הגבוהה ביותר. עוד ציינה באת-כח המשיבה כי לא היה כל מקום שבית המשפט יבקש תסקיר משירות המבחן בנוגע למערער, שכן בשים לב לעובדה שהיה אסיר בעת גזירת הדין - לא היה מקום לשקול שיקולים שיקומיים, שהתסקיר בא לקדמם. לעניין חלוף הזמן ציינה באת-כח המדינה כי הוא נבע, בין היתר, מטענות שטען אחיו של המערער, אדם, במישור הכשירות הנפשית, וכן מניהול הליך גישור, לבקשת המערער, ומהתמהמהות של השותפים, טרם שהודו בהאשמות שיוחסו להם. יחד עם זאת, באת-כח המשיבה אישרה כי אכן נפלה טעות בכך שכתב האישום הוגש תחילה לבית משפט השלום, טרם שהמשיבה חזרה בה והגישה אותו מחדש לבית המשפט המחוזי. לגבי נסיבות ביצוע העבירה - באת-כח המשיבה רואה חומרה בביצוע עבירת האלימות בחבורה. אשר לעברו הפלילי של המערער - באת-כח המשיבה הגישה רישום פלילי שלו על מנת להראות כי מדובר שם, בין היתר, בעבירת אלימות. בכל הנוגע לטענות בא-כח המערער לעניין ה"סולחה" שהושגה בין המערער לבין משפחת המתלונן - נטען כי בהיעדר ראיות, טענה זו הינה טענה בעלמא, שלא ניתן להסתמך עליה.

דיון והכרעה

8.             לאחר עיון בחומר שהוגש לנו ושמיעת טענות הצדדים - הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להדחות.

           את טעמינו לתוצאה זו נפרט מיד בסמוך.